כשאנחנו ב־NOBI ניגשים לעצב חלל כושר או סטודיו לאימונים, אנחנו לא מתחילים מלוח ההשראה. אנחנו מתחילים מהגוף. מהתנועה עצמה — מהרגע שבו אדם נכנס לחלל, מוריד את התיק, מתחיל להתחמם, עובר לאימון עצמו, ומסיים בנשימה עמוקה של סיום. כל שלב בתהליך הזה דורש מענה עיצובי שונה, וכל החלטה — מגובה התקרה ועד סוג הריצפה — נגזרת מהשאלה הבסיסית: איך הגוף נע כאן?
בשנים האחרונות עיצבנו מספר מכוני כושר ומתחמי אימון בתל אביב, וגילינו שהפער הגדול ביותר בתעשייה הזו הוא בין חללים שנבנו "סביב הציוד" לבין חללים שנבנו סביב האדם. חדר כושר שמתוכנן כמחסן למכונות אף פעם לא ירגיש נכון, גם אם הוא מצופה בחומרים יקרים. לעומת זאת, חלל שמכבד את דפוסי התנועה האנושית — יצליח להרגיש טבעי ומזמין גם עם תקציב צנוע יותר.
DESIGNING FOR THE BODY
הארגונומיה בעיצוב חללי כושר היא הרבה מעבר למיקום נכון של מכשירים. מדובר בהבנה עמוקה של איך גוף אנושי תופס מרחב בזמן תנועה. כשאדם מבצע תרגיל דדליפט, הוא זקוק למרחב אנכי ואופקי שונה לחלוטין מאדם שרץ על הליכון. כשקבוצה מתאמנת ביחד בשיעור HIIT, דינמיקת המרחב משתנה לגמרי — יש צורך בקווי ראייה פתוחים למדריך, מספיק ריחוק בין המתאמנים, וזרימת אוויר שמסוגלת לעמוד בעומס.
אנחנו עובדים עם מפות תנועה — שרטוטים שמתארים את המסלולים שהמתאמנים עוברים בתוך החלל לאורך אימון טיפוסי. המפות האלה חושפות צווארי בקבוק, נקודות חיכוך, ואזורים שבהם אנשים מרגישים חשופים מדי או צפופים מדי. מהמידע הזה אנחנו גוזרים את כל התכנון — ממיקום המראות ועד כיוון התאורה.